"המקומות הכי קשים נמצאים במרחק הליכה מהאושר" כך אומרת רוית (שם בדוי) כשנזכרת איך הגבר שהרשים אותה פעם, השפיל אותה לאחר מכן, ומה היא עשתה כדי לצאת משם.

הייתי הילדה הכי רגילה בעולם, חוץ מזה שאיכשהו תמיד היו לי דברים שלחברות אין: טיולים לחו"ל ובריכה בחצר וכל מה שביקשתי הפך להיות שלי. כשגדלתי קצת היה זה רכב יוקרתי שהגיע במיוחד לקראת הטסט הראשון שלי. לפני כמה שנים התמונה התהפכה: יום אחד אבא עזב את הבית. פתאום אני זו שבאה ממשפחה שאין בה משהו שבאחרות יש.

כן. את יכולה להרים גבה. אבל יש בגירושים המון המון קסם. ואני לא מדברת על להעלים יונה מתוך כובע. גם לא הבייסיק של מטפחות נשלפות מהפה. אני מדברת על דברים הרבה יותר גדולים. קסמים אמיתיים. ענקיים. כמו... כמו להעלים בית. או להעלים עסק. או להעלים חשבון בנק. אני מדברת על קוסמות ברמה הגבוהה ביותר. על- יש, ו- פוףףף, אין.

פתאום הבית ריק. הוא קם והלך ולקח איתו את השעון העתיק שמול דלת הכניסה, את ספרים ואת התכניות לעוד שנים של ביחד. פתאום החלומות על חופשות חלומיות משותפות ואת האמונה שביחד נמשיך ונהיה יום אחד סבא וסבתא שחולקים אהבה לנכדים מתאדים באוויר. דבר אחד לא נתתי לו להעמיס לתוך הרכב: את האמת שלי. את מי שאני, את הערכים והאמונה שעוד יהיה לי טוב.

"כסף לא יעשה אותך מאושרת" נהגו הוריי לומר. האמת היא שזה נכון, כסף לא עשה אותי מאושרת אבל העדרו הוא כמו ענן אפור הרובץ מעליי. המקום אליו אני שייכת, ההרגלים שלי ושל הילדים, היחס של הסביבה והצורך להסתגל חיים שלא הכרתי הופכים אותי למיליונרית לשעבר ואישה גרושה שצריכה להמציא את עצמה מחדש.